אודות

פסיכופונטיקה היא שיטת טיפול והתפתחות עצמית המבוססת על התבוננות עצמית ישירה בנפש, שפותחה על ידי יהודה תגר. את הבסיס לשיטה נתן רודולף שטיינר בהרצאותיו על הפסיכוסופיה.

מתוך כתבה על הפסיכופונטיקה בגיליון 40 של אדם עולם:

’’התרומה המהותית של הפסיכוסופיה לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה היא מתן כלים לפיתוח יכולת התפיסה החושית הישירה והעצמאית של דינמיות הנפש. שטיינר התווה דרך עתידית ליכולת של האני להתבונן בנפשו שלו באובייקטיביות. הפסיכופונטיקה (פסיכוסופיה מעשית), הופכת את הפוטנציאל הזה לממשות דרך עיצוב ארבע דרכי התבוננות עצמית ישירה בנפש:

1) תחושה: ׳חוש׳ החיים מתרחב אל תוך תפיסת האפקט של הנפש על הגוף הפנימי. כל אמוציה, זיכרון, רגש, יצר, ראקציה — ניתנות לתפיסה ישירה דרך חוש החיים המתעורר, ההופך בפסיכוסופיה ל׳חוש הנפש׳.

2) מחווה: כל תחושה פנימית יכולה לבוא לביטוי ספונטני ומודע דרך מחווה גופני בחלל. זה מאפשר תקשורת מיידית בין מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים האוטונומית. התוצאה היא קשר ישיר בין האני למכלול הזיכרון ותהליכי החיים של הגוף האתרי;

3) דימוי חדש: כתוצאה מ׳החצנת׳ הדרמה הפנימית על החלל התלת מימדי, פרספקטיבה חדשה מאפשרת דימויים מדויקים לתפיסה האימגינטיבית שנוכחת כפוטנציאל חי על סף התודעה של כל אדם היום. זהו סוף הצורך במומחה חיצוני, אינטרפרטציות, ספקולציות ואנליזה. אנשים היום יכולים לראות את עצמם עם עזרה מינימלית.

4) היגויי השפה: הזיכרון, תהליכי החיים הבסיסיים והבסיס להכרה — כולם חיים זה בתוך זה בגוף החיים. גוף החיים בנוי מן ההד הפנימי של היגויי השפה, עיצורים, תנועות, ושילוביהם. ׳עץ החיים׳ הקבליסטי מתאר זאת בבירור. במובן זה, שטיינר הינו קבליסט מעשי. פסיכופונטיקה יצרה קשר ישיר, ספונטני ואישי בין היגויי השפה האנושית האוניברסלית — וחוויות הנפש כשהן באות לביטוי ספונטני במחווה גופני. לכל חוויה אנושית ניתן למצוא את שילוב ההיגויים המדויק שמבטא אותה ישירות.

זהו כלי של תודעה עצמית, ריפוי עצמי וטרנספורמציה שמאפשרת לאנשים להיות המורים, המרפאים והמנהיגים של עצמם. זוהי ההשלכה הפסיכולוגית של הפילוסופיה של החירות.

"בכל אדם קיים הפוטנציאל להתבונן באובייקטיביות בנפש הסובייקטיבית שלו עצמו. הפסיכוסופיה המעשית משחררת את האדם מיצירת תלות פנימית במורה חיצוני וביכולת התפיסה הרוחנית של אחרים. זוהי הפסיכולוגיה של החירות: עשה זאת בעצמך. במובן זה פסיכוסופיה מעשית הופכת לפסיכולוגיה סוציאלית: היא משנה לחלוטין את צורת היחסים בין מטפל למטופל ובין מורה לתלמיד. שליטה חיצונית של אדם באדם הופכת להיות לגמרי לא רלבנטית בפסיכופונטיקה.

"הנפש מתוארת בפסיכוסופיה מעשית כ"מערכת עיכול" של התנסויות אישיות, שכולן נשארות בזיכרון, השמור בגוף האתרי של האדם. זוהי מערכת עיכול לא מושלמת, שהאדם צריך לבנות בעצמו. הפסיכוסופיה המעשית נותנת לו כלים לכך.

"התוצאה של הפסיכופונטיקה, והתרומה העיקרית שלה, היא היכולת לפתח אמפתיה בצורה מתודית. אמפתיה היא הראייה, השמיעה והידיעה מבפנים של חוויתו הפנימית של האחר. יכולות תפיסה אימגינטיביות, אינספירטיביות ואינטואיטיביות, אותן מפתחת הפסיכוסופיה המעשית, נחוצות לתפיסה אמפתית אמיתית. יכולת זו ואפילו מילה זו, אמפתיה, לא היוו סטנדרט נורמלי עד לאמצע המאה העשרים. אמפתיה היא מילה חדשה (נוצרה ב 1909- ובאה לביטוי פומבי רק משנת 1951), לתופעה חדשה. כולנו עדיין תינוקות בנושא יכולתנו האמפתית העכשווית. אבל זהו העתיד של האנושות, אם לאנושות יש עתיד.
תאור התקופה התרבותית השישית, זו שנמצאת ׳בהריון מתקדם׳ בימינו — היא תרבות של אמפתיה שלמה כפרינציפ המרכזי של הציוויליזציה."

על בסיס הפסיכוסופיה, הגישה האנתרופוסופית לדרמה (ללא עיצוב דיבור) והגישה הפסיכו—בלשנית של שטיינר, פיתח יהודה את ה"פסיכופונטיקה", או "פסיכוסופיה מעשית" — יישום של הפסיכוסופיה כפרקטיקה טיפולית, התפתחותית, חינוכית וכמתודה של יעוץ ארגוני. על בסיס זה נוסד המכון הבינלאומי לפסיכופונטיקה, האקדמיה המרכז אירופאית לפסיכוסופיה והקולג׳ הבריטי לאמפתיה מתודית

כיום מלמד יהודה את הפסיכופונטיקה בסלובקיה, הונגריה, צ'כיה, סקוטלנד, אנגליה, אוסטרליה ודרום אפריקה.

לאתר אדם עולם:
http://adamolam.co.il/